סונטה של שייקספיר

היום הוא יום הליכה קצר יחסית, כי ערב שמחת תורה, כשרחלי ושבט אמורות להגיע לכרם מהר"ל, ואנחנו (אני יואב ונעמה) אמורים להגיע לעופר, לדודים של נעמה. קמים בארבע וחצי, יוצאים בחמש וחצי אחרי קפה, והולכים לכיוון הכביש. התוכנית המקורית היא לקצר את השביל (שבו הולכים בסבך קוצי ומשעמם) דרך הכביש בטרמפ, אבל אחרי כמה דקות מבוזבזות בטרמפיאדה של כביש 4 (שבה מישהו כתב סונטה של שייקספיר!!!) אנחנו פשוט הולכים על הכביש. הליכה מעייפת ומיותרת של כמה קילומטרים עד הכניסה לשמורת נחל מערות. עוצרים להפסקת פירות יבשים בצל הכרמל, ואז מתחילים לטפס לכיוון מצפה עופר. נוף לים, עם הרבה מטעי בננות מתחתינו, וטיפוס קשה אבל מוצל ומהנה. מגיעים למצפה, ועולים על מגדל תצפית שנמצא שם, שפורש לפנינו את כל החוף, מחיפה ועד חדרה, ומן הצד השני נצפה משטח היערות של הכרמל. ממשיכים בדרך מלאת הצמחייה היפה, אורנים ואקליפטוסים ושיחים ירוקים ויפים, ואת ארוחת הצהריים אנחנו מבשלים ליד האנדרטה לזכר מוטי שרון, ממקום שמשקיף מכיוון אחד על כרם מהר"ל, ומצד שני לים. פסטה טעימה עם קבנוס, קצת מנוחה, וממשיכים בדרך. אחרי כמה דקות רחלי ושבט נפרדות מאיתנו, ואני יואב ונעמה הולכים לאיטנו בדרך היפה שמובילה לעופר. נחל יפה ומוצל, טיפוס על קצת סלעים, ואז בדרך עפר נוחה לכביש, ומהכביש, במקרה, אוספת אותנו יעל (דודה של נעמה), שבדיוק חזרה מקניות. מגיעים לביתם, פוגשים את זרי (הדוד), שבדיוק מבשל, מתקלחים, קפה בגינה היפה והולכים לישון. בערב אנחנו קמים לארוחת ערב טעימה ממש, עם ממרח כבד משובח וחצילים קלויים ונפלאים. אחר כך קצת קלפים בערב, הרבה צחוקים, קריאה כשמתעייפים (אני מנצל את הספרייה הנהדרת של זרי ויעל), והולכים לישון בשתיים.

…

הירידה התלולה באמת

קמנו בחמש בבוקר, קפה, מתארגנים, ויוצאים. הולכים דרך עוספייה, עצירת הצטיידות קלה בתחנת הדלק, ויורדים שוב ליער המלוכלך. משם המסלול יפה, יורדים דרך החורש העבות של הכרמל לאורך כל הדרך. אנחנו עוצרים לצהריים למרות שאנחנו לא כל כך רעבים, במערת ישח, מערה די גדולה שמסביבה צנירי סלע יפים, ונוף נפלא לעבר רכס הכרמל. משם מתחילה הירידה התלולה באמת, ואני לא כל כך נהנה כי אני עם תיק על הגב וזה לא נעים לגוף. התוכנית המקורית היא לישון בניר עציון, אבל מתחיל להחשיך ואנחנו מבינים שלא נספיק, אז אנחנו עוצרים ללילה בחניון בית אורן. בשלב הזה מצטרפת אלינו שבט, חברתה של רחלי, ואני די עצבני על זה שאנחנו גם לא הולכים יותר מדי כל יום, וגם לא מגיעים בסוף לאן שרצינו, אבל בסוף אני נרגע, אנחנו אוכלים פתיתים והולכים לישון מוקדם, ודי נוח לישון שם.

…

"הזקנים" מול "מישל"

בבוקר על החוף אני בעיקר קורא. זה הזמן של "בביתו במדבר", הספר שהבאתי במיוחד בשביל ימים כאלו, וכשאני שוקע לתוכו הוא די מעניין. ואז יואב מתעורר, ואנחנו עוברים לשבת על קו החוף, וקפה קר, ועיתון, ועוד קריאה, ואז נכנסים לים והמים מעולים, קרירים כשבחוץ חם, ושייק פירות, ואני כותב ביומן, וקורא, ואיזה כיף. ובצהריים אנחנו מתקפלים ומתגלגלים לכיוון וואדי ניסנס, דרך התצפית היפה שלרגלי הגנים הבהאיים, ומטיילים ברחובות המקסימים של הוואדי עם השירים על הקירות, אבל היעד האמיתי הוא פינת הפלאפל האגדית, "הזקנים" מול "מישל". לא הייתי שם אף פעם, אז אנחנו מתחילים בחצי מנה מעולה אצל הזקנים (וואי וואי איזו טחינה), ואז עוברים לצד השני לחצי מנה אצל מישל (טעעעים!). שבעים ובקושי זזים אנחנו עולים בחזרה ברחובות הוואדי, ותופסים אוטובוס לעוספייה. כשמגיעים לשם כבר חושך, ועוד אין לנו מקום לישון. אנחנו נכנסים לחורשת הזבל שנמנמנו בה אתמול, אבל אחרי כמה מטרים של זבל אנחנו נתקלים בשועל עצל, ומחליטים לוותר על התענוג. הולכים לכיוון היציאה מהעיר, מוצאים מגרש חניה נטוש ודי קריפי, ומחכים לבנות שיצטרפו. הן מגיעות, ולמזלנו רחלי מצליחה לסדר לנו מקום לינה אצל בחור שהיא מכירה בעוספייה, שזאת ממש הקלה. הבנות רעבות אז אנחנו הולכים לטאבון שאכלנו בו אתמול, וכיף לראות את הבנות שוב, ואז אחרי זמן מה נועם אוסף אותנו לדירה שלו. נועם ואשתו עמית היו ממש ממש חמודים, וארחו אותנו כל כך יפה. הם זוג צעיר, חמודים ממש, הוא מורה בחיפה והיא פסיכולוגית באמצע ההתמחות, וישבנו איתם בסלון הבית המקסים שלהם, עם הנוף לכרמל ולמרגלותיו, ודיברנו איתם, ותה וצחוקים, ובסוף הולכים לישון בחצות.

…

להעפיל אל נחל המעפילים

אני ויואב מתעוררים בשש ומתארגנים, אבל מכיוון שאנחנו צריכים לחכות לבנות בעוספייה אז יש לנו הרבה זמן ומעט דרך ללכת, ואנחנו מחליטים להתעצל ולבלות עוד קצת זמן מהבוקר בבית של גוני באכילת טוסטים עם גבינת שום מהמשק של יגור ובקריאת עיתונים. בתשע וחצי אנחנו יוצאים מהבית שלה (אחרי שהשארנו ברכה ופיל מנייר כתודה), ומתחילים להעפיל אל נחל המעפילים שעולה אל הכרמל. הזיעה נשפכת כמו מים כי ממש לח, אבל המסלול ממש יפה, עולה בתוך חורש צפוף, כשמדי פעם הנוף שמתחתינו נחשף ואנחנו רואים בדיוק מאיפה באנו (כפר חסידים ויגור מתחתינו). בדרך אנחנו פוגשים קבוצות של הנוער העובד, והרבה פרות, אבל אנשים אחרים (כמו מתחילת הטיול) כמעט ואין, למרות שהמסלול מאוד יפה ונגיש יחסית. אחרי כמה שעות של עלייה מכובדת, אנחנו מגיעים בצהריים לעוספייה, ומחפשים את האוכל הזמין הראשון שנמצא, וטאבון אלג'וד עולה בגורל. בישול ביתי, ואנחנו מתפנקים על חומוס פול ופיתה עם בשר, טעים טעים ואנחנו מתפטמים. משם אנחנו חוזרים לנחל חיק, שהוא ההמשך של השביל, כדי לישון קצת צהריים. החלק שקרוב לכביש כל כך מלוכלך שקשה להאמין, אז אנחנו ממשיכים קצת לתוך החורשה ומתמקמים. שעה קלה של מנוחה ואז תופסים מונית שירות לכיוון חיפה, שזה כיף שזאת עיר שאני לא מכיר בכלל, והיעד שלנו הוא חוף דדו. המונית לאוניברסיטה, ומשם אוטובוס למרכזית חוף הכרמל, שמפתיעה ומסנוורת אותי כי זאת הציווליזציה הגדולה הראשונה שאני רואה מאז קריית שמונה, מאז הסתובבתי מקסימום בטבריה. מגיעים לחוף דדו היפה, שיש בו את כל מה שאנחנו צריכים (מים, דשא, מקלחות, קיוסקים), ומתמקמים על הדשא, שם נישן בלילה. למשך כמה שעות אני בעיקר בוהה בים, בשקיעה ובאנשים שעוברים, וזאת רגיעה אמיתית. ואז יואב נרדם, ואיילת החיפאית מגיעה לבקר, ויושבים על הדשא בכיף, וטוב לראות אותה. אחר כך אני נרדם עייף מאוד, וישן טוב ממש (דשא זה מעולה) עד שהזבובים והשמש מעירים אותי בבוקר.

…

עדר של שוורים

אנחנו קמים ברבע לחמש אחרי אחלה לילה בחורשה. לירון לא יכול להמשיך בגלל הברך, ומוטי נוטש איתו, אז אני ויואב יוצאים לדרך, כמובן שאחרי קפה. יורדים בחזרה לכעביה ומתחברים לשביל, ופוגשים את הפרות הראשונות להיום. הליכה די נינוחה, ואז מגיעים לעין יבקא, מעיין מקסים לגמרי, שהיה יכול להיות הרבה יותר יפה אם הוא לא היה מטונף מלכלוך שאנשים השאירו. לידו שדה דלעות ומטע רימונים, ואנחנו מתענגים על ארוחת רימונים. ממשיכים עם השביל על נחל ציפורי היפה והמלא בבוסתנים למיניהם. את ארוחת הבוקר הרגילה עורכים בטחנת הנזירים, טחנת קמח ישנה שהוסבה למלון כלשהו, ומסביבה המון צומח ופורח, כשתרנגול וטווס (!) מפתיעים אותנו במהלך הארוחה. עד עכשיו ראינו כמה רוכבי אופניים, ומפה עד סוף המסלול לא נראה אף אחד אחר. ממשיכים בדרך כשהחום מתחיל להשפיע, ובדרך עוקפים עדר של שוורים שנראה די מאיים וחסם לנו את הדרך. הדרך ממשיכה להוליך אותנו מהנוף הגלילי לנוף הכרמל, ומסוככת עלינו בהרבה צל של אלונים. הפסקת צהריים, שינה קלה (שכבר התרגלנו אליה), וממשיכים בדרך, מטפסים על רכס שבקצהו נפרשת לפנינו חיפה, והמפרץ באופק, ויגור (שהוא יעדנו להיום) קצת יותר קרוב. יורדים מהרכס דרך סבך קוצני, ומגיעים לכפר חסידים. כבר אחר הצהריים, ויואב מתקשר לגוני מיגור, אחת ממלאכיות השביל שמציעה את החדר שלה בקיבוץ לשבילאים. אנחנו מוסרים שאנחנו בכפר חסידים, ועוד כמה דקות מגיעים, וממשיכים ברחובות הכפר. ואז השביל מוליך אותנו אל מול ביתו של שראל, חברי מהצבא. אני מתקשר והוא בבית, אנחנו עוצרים לכמה דקות להגיד שלום, וממשיכים. כשני בתים אחר כך, בהמשך הרחוב, יושבת משפחה בגינה שלה שעל הרחוב. האם קוראת לנו, ושואלת אם אנחנו מטיילים בשביל ישראל, ואמרנו שכן. אז היא שאלה אם אנחנו רוצים פשטידה ושתייה, ואנחנו, מופתעים, מסתכלים אחד על השני ומבינים שאין ברירה אלא להסכים. אז אנחנו נכנסים לגינה ומקבלים צלחת עם פשטידות וסלטים, טורפים ונהנים. ובגלל שהתעכבנו בדרך, גוני מתקשרת לשאול איפה אנחנו, אז אנחנו אומרים שאצל מזל פוקס, המורה שלה (מסתבר), שמוסרת ד"ש, וכולם משועשעים מעניין. אנחנו אומרים שלום והמון תודה, וממשיכים ליגור, שם פוגשת אותנו גוני, שאומרת שהחדר שלה תפוס, אבל בלי להתבלבל היא מציעה לנו את הבית של המשפחה, שכולם חוץ ממנה, מסתבר, בחו"ל. אז אנחנו עושים היכרות, ומגלים שחברה ממש טובה שלה מהצבא היא תאומה-של-חיילת-לשעבר של יואב, ושאוריין, אחותו של חברי הטוב תומר, גם היא חברה ממש טובה שלה מהצבא, עולם ממש קטן. אנחנו נכנסים להתקלח, והיא אומרת שבאים שני אורחים לארוחת ערב, ונשמעת מסתורית לגביהם, אבל לא נעים לי לתחקר אותה יותר מדי. בינתיים אנחנו מספרים קצת על עצמנו, היא מספרת על עצמה ועל העבודה שלה, ואנחנו מכינים ארוחת ערב, פנקייקים עם שוקולד צ'יפס וסלט. ואז באים האורחים, שמתבררים כלא אחרים מאשר אוהד ויפעת, ואנחנו יושבים לאכול בכיף. אחרי האוכל יושבים לנגן, גוני בגיטרה ואני במפוחית, וזה אדיר. אגב, זו גם הייתה הפעם הראשונה שניגנתי בגיטרה אחרי שבועיים, וזה ממש חסר לי, אז נהניתי עוד יותר. ואז האורחים הולכים, ויואב הולך לישון, ואני וגוני ממשיכים לדבר ולנגן (למרות שאני ממש עייף), ובסוף אני קורס לישון בחצות.

…

נחל ציפורי, שמסביבו מטעי זיתים רבים

אנחנו קמים בשש בבוקר, מתארגנים, מקבלים סנדוויצ'ים טעימים מאבא של נעמה, ואז הוא מקפיץ אותנו לצומת המוביל. שם מחכים לנו מוטי, ולירון חבר שלו, בשאיפה להצטרף ליומיים. אנחנו יוצאים לדרך, אבל קצת הפוך, כדי להגיע לגן לאומי ציפורי כשהוא פתוח. הולכים לכיוון ציפורי, חם ממש והנוף נחמד, וגם טוב לראות את מוטי אחרי שבועיים. מגיעים לקבר רבי יהודה הנשיא (ובדרך פוגשים שוב את אוהד ויפעת, שהולכים לכיוון ההפוך מאתנו), שם נעמה מקריאה לנו קטעים יפים ממחברת הקטעים המשובחת שלה. אנחנו מחפשים את הכניסה לגן הלאומי, ומגלים שהכניסה לציפורי היא בצד השני של הגבעה, אז אנחנו קופצים מעל הגדר ונכנסים. המקום לא מדהים, עתיקות ופסיפסים, ואנחנו יוצאים ופוגשים את אבא של נעמה שוב. אנחנו נפרדים מהבנות, והוא מקפיץ אותנו הבנים בחזרה לצומת המוביל. רחלי נוסעת לשבת בבית רימון, נעמה חוזרת הביתה, ולי לא היה כוח להתייבש עוד יומיים בלי ללכת, אז החלטנו שאני ויואב נמשיך, ונחכה לבנות שיצטרפו בהמשך. אז אנחנו מתחילים ללכת מצומת המוביל לכיוון הרדוף, ארוחת צהריים זריזה וממשיכים. הנוף יפה, בהתחלה (באזור אלון הגליל) אורנים שמזכירים את הכרמל (שאליו אנחנו די קרובים), ואחר כך נחל ציפורי, שמסביבו מטעי זיתים רבים. מגיעים לכפר כעביה, ומתחילים בטיפוס לכיוון הרדוף. בשלב הזה ללירון כואבת הברך, אבל אנחנו עוד מעט מגיעים. עוד טיפוס ונכנסים להרדוף, מתמקמים במגרש הכדורגל המטופח ואני מתקשר למזכיר היישוב לוודא שזה בסדר, והוא מבקש שנעבור לחורשת האורנים הסמוכה, שהיא גם אחלה מקום לישון בו. שקט ונוח (וממש לידו חלקה של חצילים קטנים ומקסימים!), ואנחנו מתארגנים לשינה, ארוחת ערב, קצת צחוקים, ולישון. מחר מצפה יום הליכה מכובד וחם.

…

לגבעה השנייה של יובלים

אני קם בתשע, מכין לעצמי קפה ומתיישב לקרוא את "הסיפור שאינו נגמר" שמצאתי אצל נעמה. הספקתי להיות לבד בערך שעתיים עד שנעמה ויואב התעוררו, והכנתי להם פנקייקים וטוסטים לארוחת בוקר. ואז, בעידודו של הספר, עוד שלוש שעות של משחק טליסמן. אחר כך חיממנו את מה שנשאר מאתמול בערב לארוחת צהריים, ואז יואב נשאר בבית לישון, ואני ונעמה הלכנו לבית של דני לפגוש כמה חברים. הם עברו לשחק "הרמז", ואנחנו לא יכולנו לראות קוביות יותר אז הלכנו לגבעה השנייה של יובלים ודיברנו איזה שעה כמו שצריך, ואז חזרנו הביתה. ארוחת ערב עם ההורים שלה, ואז רחלי מצטרפת אלינו, ועוד כמה חברים קופצים להגיד שלום, וארבעתנו נוסעים לחמדת ימים להופעה של הגרובטרון. המקום נחמד ומלא, ודי הרבה מבוגרים, אבל כבר מהצליל הראשון שהלהקה מנגנת, ברור שיהיה כיף. אני עומד כל ההופעה, גם בהתחלה כשכולם יושבים. שירי ארץ ישראל בעיבודי פאנק ורוק, ולאט לאט מצטרפים אלי עוד אנשים בעמידה וברקידה, עד שבסוף האירוע הופך לריקוד במעגלי הורה, וההרגשה מוזרה ואדירה ביותר. ההופעה נגמרת כשכל הקהל על הרגליים, ואנחנו יוצאים שמחים, ונוסעים לכרמיאל לאכול גלידה. היה טעים, וחזרנו הביתה עייפים, באחת וחצי, ואז נעמה הציעה שנראה פרק של "בטיפול", מה שנראה קצת הזוי אבל ממש מתאים באותו רגע. בשתיים חתכתי לישון, קרוע מעייפות.

…

כתף הטלה

בקושי קמנו בבוקר, כי היה לילה ממש קר ולא יכולנו לצאת משקי השינה, אבל יצאנו לדרך לכיוון הר דבורה. הליכה מענגת על הבוקר ביער האורנים של בית קשת, ובלי הרבה מאמץ, ועוצרים על לארוחת בוקר מול הכיוון הפחות מוכר של הר תבור, מתנשפים בדרך לפסגה של הר דבורה (תצפית מגניבה על כפר מרא הצבעוני לחלוטין), ושם מכינים תה. אז ירידה מההר, וטיפוס מיוזע (כבר היה חם ממש) של שעה לכיוון הר יונה (שכונה צפונית של נצרת עילית), בנוף שאמנם די קוצני ומשעמם, אבל מאפשר לנו לקטוף תאנים בשלות וטעימות ישר מהעצים. אנחנו מגיעים לכביש למעלה, ואבא של נעמה (אבי) אוסף אותנו, ומזמין אותנו לארוחה נהדרת במסעדה ערבית בנצרת. אחרי הטיפוס אנחנו רעבים ממש, והסלטים הטעימים והטריים נהדרים, אבל כתף הטלה שבושל שתיים עשרה שעות והגיע מהביל ורך לשולחן באמת היה ענק. אכלנו עד שהתפוצצנו לגמרי (היה כל כך טעים!), ואז נסענו לכיוון הבית של נעמה ביובלים אשר במשגב (כשרחלי יורדת בדרך ונוסעת ליישוב כלשהו לעשות שם את החג). בבית של נעמה אנחנו מתפנקים על מקלחת (אחרי שלושה וחצי ימים), ושנת צהריים (יותר לכיוון ערב) עמוקה ביותר. מעירים אותנו הישר לארוחת החג (גם דוד של נעמה המצחיק ובנותיו מצטרפים), ואני אוכל למרות שאני עוד שבע מהצהריים. אחר כך סיבוב ביובלים (כולל הגבעה עם הנוף המקיף את כל האזור), וחוזרים לבית של נעמה כדי לשחק טליסמן. שלוש שעות של משחק (כשבדרך גם דני חברה שלה מצטרפת), קצת הימרחות מול הטלוויזיה, ובשלוש בלילה הולכים לישון.

…

הנוף היפה מסביב להר המתנשא הזה

בלילה ישנתי ממש טוב (בפעם הראשונה בשטח) למרות שירד גשם קל בלילה (וכולם התעוררו ממנו חוץ ממני). קמנו ונפרדנו מעין אולם המקסים, והתחלנו ללכת לכיוון התבור, במסלול שהיה די משעמם, אבל נתן זמן טוב לשוחח על הבוקר. הגענו לכביש שיוצא מהשמורה, יואב ואני קפצנו לכפר קיש הסמוך להביא קצת אוכל, ומשם, מכיוון שרגליה של נעמה עדיין כאבו, תפסנו טרמפ לצומת גזית (חיפוף של שלושה ק"מ בערך). משם, נעמה (שהתקשתה להמשיך) תופסת טרמפ לפסגה, ואני יואב ורחלי מטפסים בהתנשפות למעלה. שעתיים מאוחר יותר אנחנו נפגשים למעלה, מרוצים, לארוחת צהריים (ופאנטה באדיבות נעמה) בחצר המנזר, עם הנוף היפה מסביב להר המתנשא הזה. אחר כך אנחנו מתחילים לדדות למטה לאיטנו, עד שבחור מהחברה להגנת הטבע מציע לנו טרמפ בדיוק לכיוון (ומסתבר שהוא גם למד בבית ספר שלי, עולם קטן). אנחנו יורדים איתו מההר, ונכנסים לתוך יער בית קשת, ומוצאים קרחת יער איכותית ללון בה. על הקיצור של הקטע הזה קצת חבל, אבל לא הייתה ברירה, ואני מקווה שלא נפספס יותר מדי קטעים קצרים מעכשיו. ארוחת ערב של פתיתים ברוטב עגבניות וגבינה צהובה, שהייתה טעימה להפליא, והולכים לישון לאור הירח המלא.

…

ואנחנו מתחילים לכבות את השרפה

היום בבוקר קמנו ממש מוקדם, ובחמש וחצי כבר יצאנו לדרך. דרך הגשר של קיבוץ בית זרע עברנו מעל הירדן והלכנו על הגדה שלו באזור שלא ראיתי מעולם והיה ממש יפה. התברברנו קצת בדרך אבל בסוף התחברנו לשביל, והלכנו לאורך נחל יבנאל, שהוא יפה, אבל בעצירה הראשונה על שפת הנחל גילינו שהוא די מסריח. משם התחלנו בטיפוס די ארוך, בערך שעתיים, לפסגת רכס יבנאל, למצפה איילות. הטיפוס קשה, אבל הנוף שנפרש ככל שעולים לגובה הוא מדהים, כל דרום הכנרת וצפון הבקעה. משם הגענו בקושי (הרגל שלי כאבה ממש בגלל שהמדרסים לא ישבו טוב) לעין אולם, שזוהי חירבה מסביב לבור מי תהום טובים לשתייה ולרחצה, ומספר עצים שהם אחלה צל בתוך כל השדות הצחיחים של האזור. ארוחת צהריים, שנת צהריים, ואז אסף מחליט לנקות אחריו ולשרוף נייר שהשאיר, שזה דבר די דבילי לעשות באמצע שדה קוצים. הוא חוזר בפאניקה ומספר שהוא הצית שרפה, ואנחנו רואים את כל הקוצים שמסביב מתחילים להישרף בקצב. אני מתקשר ל-102, ואנחנו תופסים מרחק, ואז מגיעים כמה חקלאים מהאזור. כל אחד מאיתנו ועוד כמה חבר'ה שהיו באזור תופס מחבט (שהחקלאים הביאו), ואנחנו מתחילים לכבות את השרפה, עד שאחרי שעה וחצי בערך אנחנו מצליחים לכבות אותה. כשכל העסק שכך, נהיה כבר מאוחר מדי כדי להגיע למקום השינה הנוח הבא, ואנחנו מחליטים להתמקם ללינה לעין אולם. אסף עוזב אותנו וממשיך להתקדם (הוא לא רצה לישון במקום), ואנחנו מנצלים את הירח המלא ואת מי התהום כדי לבשל. ועכשיו אני כותב בתוך השק שינה, ומקווה שיהיה לילה שקט, כי לפני דקה הרגתי עקרב שנעמה מצאה מסתובב כמה סנטימטרים מאתנו.

…