בערך מאתמול בערב התחילו לעלות אצלי הרהורי נטישה של השביל. הסיבה העיקרית היא שאני מרגיש שזה הפך לשגרה מוקדם מדי. אני מתרגש פחות מהטיול, ונכון שאנחנו במרכז, אבל אני די מרגיש שמיציתי. הייתי שמח להתחיל את ההליכה במדבר עכשיו, לעבור לחלק שבו אתה מתרגש אחרת ושקט יותר, אבל יש לנו לפחות עוד כשבועיים עד אז, ואני מתלבט. טוב, די עם זה, נחזור לסיפורים הרגילים.
קמנו ממש מוקדם הפעם, והיינו מוכנים לתזוזה עוד לפני שהשמש עלתה, אז חיכינו קצת ורק אז התחלנו ללכת. ההליכה של הבוקר הייתה כיפית, כי הלכנו כשעוד קריר, וערפילים כיסו את יער חדרה, וגם אחר כך את הדיונות שהגענו אליהן. הליכה קשה על הדיונות לאורך מסילת הרכבת, ואז חותכים וזורמים לכיוון הים עם נחל אלכסנדר. נחל יפה אבל מסריח ודי משעמם, מהמקומות שקרובים יחסית לבית שלי ועדיין לא ביקרתי בהם, ולא הפסדתי הרבה. מגיעים עד לכביש 2 וחוצים אותו אל החוף של בית ינאי, וקצת דרומה משם שוב חוצים, הפעם כדי לממש פנטזיה של נעמה, ארוחת בוקר בבית הפנקייק. אכלנו הרבה, בהחלט הרווחנו את הארוחה הזאת, והיה טעים טעים טעים. מסריחים ומטונפים התענגנו על האוכל, וישבנו קצת לעכל, ותוך כדי עוברת במפתיע אמילי, שיצאתי איתה מתישהו השנה, וחבר שלה, והיה די מצחיק כי לא ראיתי אותה מאז, וגם תשע בבוקר ביום שלישי, מה הסיכוי? בקיצור, שבענו והמשכנו, חוזרים לחוף, והולכים עד לחוף של חבצלת השרון, שם פוגשת אותנו אלנה חברה של רחלי מהמכינה, ואנחנו נכנסים למים. שעה מצויינת, בחוף חם, המים קרים ונעימים, אנחנו מתפננים על החוף, ואז עוזבים את החוף לכיוון נתניה. זה אחלה זמן לקיצור דרך, ואנחנו עולים על מונית שירות שמקצרת לנו את החוף של נתניה, ומורידה אותנו במלון "כרמל", על הטיילת. טיילת מטופחת, ואנחנו עוצרים לאכול משהו כי לא אכלנו צהריים. משם ממשיכים לדיונות שמובילות אותנו, שנקראות שמורת האירוסים, אבל הם לא שם בעונה הזאת של השנה. קצת אחר כך מגיעים לחוף הירוק, שם תכננו לישון, וגילינו שיש שם אחלה מקום לישון, בפאב-קיוסק-מסעדה שעל החוף, שסוגרים בלילה אבל משאירים את כל הספות שלהם בחוץ, וזה ממש נוח. אנחנו משחקים פרזידנט ואוכלים צ'יפס, ואז כשמבשלים אוכל אני מספר לחבורה שאני שוקל להפסיק את ההליכה שלי על השביל בביתי בראש העין. הם לא כל כך יודעים איך לאכול את זה, ואנחנו הולכים לישון עייפים מאוד, ובהרגשה מוזרה.
…
"חכו שנגיע למדבר..." 