המים שנשברים על הסלעים

אני וגליה קמים בשמונה, מתארגנים, מכינים אוכל, ויוצאים לטייל. מזכרון דרך החורשות הדרומיות, ואחרי שעת הליכה בטבע הסגריר והנטוש, מגיעים לעין צור. עתיקות, אמת מים, ובריכה שבה אנחנו משכשכים את הרגליים. משם אנחנו מחפשים את השביל, נתקעים באירוע כלשהו של הטבעת ציפורים (ואין לי הרבה מושג מה זה), וממשיכים בדרך. מטפסת דרך חורשות הנדיב עד לחורבת עקב, שגם שם שרידי עתיקות, ונוף שמשקיף על כל קו החוף. אוכלים את האוכל שהבאנו, נחים קצת, וממשיכים. הדרך ממשיכה על קו הרכס, ואז יורדת לכיוון מסילת הרכבת של בנימינה. חוצים מתחת למסילה, ואז קצת הליכה בשדות, עד לכביש 4. משם עם הנחל המזוהם, הליכה קצרה עד כביש 2, חוצים גם אותו ומגיעים לג'יסר א זרקא. כפר מטונף ומוזנח, שבו כל ילד מברך אותנו לשלום. חוצים את כל הכפר, ומתחברים עם נחל תנינים, שנשפך לים, לחוף של ג'יסר. החוף לא מדהים ביופיו כמו שסיפרו עליו, אבל בהחלט יפה, עם המים שנשברים על הסלעים, והשמש שנוצצת עליהם. קצת סתלבט על החוף, אוכלים את שאריות האוכל שלנו, ואז אמא של גליה באה לאסוף אותנו. שוב מקלחת ושינה, אני קם לקרוא את "לוויתן" של פול אוסטר (שרכשתי אתמול בזכרון, לא יכולתי להתאפק), ואז גליה קמה ואנחנו שותים קפה בגינה, וכבר חושך. אז הולכים לקחת סרט, "לגעת ביהלום", והוא די טוב, ואז אוכלים, והולכים לישון שוב.

…

למדרחוב היפה של זכרון

אנחנו יוצאים לדרך בשמונה, די מאוחר, אומרים תודה לזרי ויעל, ומחפשים את היציאה מהיישוב דרך השדות. זה גורר התברברות על הבוקר אבל לא נורא, ואז מתחברים לשביל ומתחילים לרדת לתוך הוואדי, קשה למעבר אבל יפה מאוד. קצת אחר כך מגיעים למערת הפעמון, היפה למדי, וכשיוצאים ממנה יש עננים בשמיים ואנחנו מרגישים כמה טיפות, אבל שאר היום עובר בלי גשם. ממשיכים ללכת, נוטשים את החורש הצפוף לטובת דרך עפר נוחה, שעליה כל שאר המסלול. פנינו מועדות לזכרון יעקב, והנוף בדרך יפה, כשממש אפשר לראות את מעבר הנוף מהחורש של הכרמל אל הצמחיה הנמוכה יותר של המרכז. לאחר שלוש שעות של הליכה, כשאנחנו כמה מטרים לפני החיבור עם הכביש שתכננו ללכת עליו לזכרון, עצור לידינו רכב שטח שנוהג בו איש חייכן וחמוד, שמציע לנו טרמפ לזכרון. אנחנו קופצים על המציאה וטוב שכך, כי הוא חסך לנו לפחות שעה וחצי של הליכה על כביש (עם נוף יפה, אבל עדיין כביש). בינתיים הוא סיפר לנו על מטע הזיתים שיש לו, ממנו הוא מפיק לביתו שמן כתחביב. אנחנו מגיעים למדרחוב היפה של זכרון כשאנחנו רעבים מאוד, סיבוב קצר במדרחוב ואנחנו נכנסים לפיצריה וטורפים. אחר כך מקנחים בגלידה נהדרת, ואנחנו מתפזרים. כל החבר'ה נוסעים למרכז, ואני מתארח אצל גליה בזכרון. כמובן שאני מתחיל במקלחת ושנת צהריים עמוקה, וערב רגוע בבית של גליה.

…

הולכים לפאב של עופר

אני קם מוקדם בבוקר (בשבע וחצי בערך) ומנצל את הזמן לכתיבה ולקריאה. "הר אדוני" המרגש, מהמלצותיה של יעל, מתגלה כספר מצוין למצב הרוח שלי. ואז נעמה מתעוררת, ומדברים קצת, וגם יואב קם, ושותים קפה בגינה ואז ארוחת צהריים. אחר כך אני ממשיך לקרוא ומסיים את הספר. אחר הצהריים אני ויואב צוחקים מקטעים של "הרצועה" באינטרנט, שהפך קשות לקאלט של הטיול שלנו, ובערב רחלי ושבט מגיעות. מתארגנים על ארוחת ערב קלה (כבר תשע), ואז הולכים לפאב של עופר. המילה "פאב" קצת גדולה עליו, מעין מכולה עם מישהו שמוכר בקבוקי גולדסטאר, וספות ומחצלות לשבת עליהן בחוץ, כמעט בתוך חורשה, אבל הבירה היתה במקום, ואחר כך אנחנו חוזרים לבית וקורסים לישון.

…

סונטה של שייקספיר

היום הוא יום הליכה קצר יחסית, כי ערב שמחת תורה, כשרחלי ושבט אמורות להגיע לכרם מהר"ל, ואנחנו (אני יואב ונעמה) אמורים להגיע לעופר, לדודים של נעמה. קמים בארבע וחצי, יוצאים בחמש וחצי אחרי קפה, והולכים לכיוון הכביש. התוכנית המקורית היא לקצר את השביל (שבו הולכים בסבך קוצי ומשעמם) דרך הכביש בטרמפ, אבל אחרי כמה דקות מבוזבזות בטרמפיאדה של כביש 4 (שבה מישהו כתב סונטה של שייקספיר!!!) אנחנו פשוט הולכים על הכביש. הליכה מעייפת ומיותרת של כמה קילומטרים עד הכניסה לשמורת נחל מערות. עוצרים להפסקת פירות יבשים בצל הכרמל, ואז מתחילים לטפס לכיוון מצפה עופר. נוף לים, עם הרבה מטעי בננות מתחתינו, וטיפוס קשה אבל מוצל ומהנה. מגיעים למצפה, ועולים על מגדל תצפית שנמצא שם, שפורש לפנינו את כל החוף, מחיפה ועד חדרה, ומן הצד השני נצפה משטח היערות של הכרמל. ממשיכים בדרך מלאת הצמחייה היפה, אורנים ואקליפטוסים ושיחים ירוקים ויפים, ואת ארוחת הצהריים אנחנו מבשלים ליד האנדרטה לזכר מוטי שרון, ממקום שמשקיף מכיוון אחד על כרם מהר"ל, ומצד שני לים. פסטה טעימה עם קבנוס, קצת מנוחה, וממשיכים בדרך. אחרי כמה דקות רחלי ושבט נפרדות מאיתנו, ואני יואב ונעמה הולכים לאיטנו בדרך היפה שמובילה לעופר. נחל יפה ומוצל, טיפוס על קצת סלעים, ואז בדרך עפר נוחה לכביש, ומהכביש, במקרה, אוספת אותנו יעל (דודה של נעמה), שבדיוק חזרה מקניות. מגיעים לביתם, פוגשים את זרי (הדוד), שבדיוק מבשל, מתקלחים, קפה בגינה היפה והולכים לישון. בערב אנחנו קמים לארוחת ערב טעימה ממש, עם ממרח כבד משובח וחצילים קלויים ונפלאים. אחר כך קצת קלפים בערב, הרבה צחוקים, קריאה כשמתעייפים (אני מנצל את הספרייה הנהדרת של זרי ויעל), והולכים לישון בשתיים.

…

הירידה התלולה באמת

קמנו בחמש בבוקר, קפה, מתארגנים, ויוצאים. הולכים דרך עוספייה, עצירת הצטיידות קלה בתחנת הדלק, ויורדים שוב ליער המלוכלך. משם המסלול יפה, יורדים דרך החורש העבות של הכרמל לאורך כל הדרך. אנחנו עוצרים לצהריים למרות שאנחנו לא כל כך רעבים, במערת ישח, מערה די גדולה שמסביבה צנירי סלע יפים, ונוף נפלא לעבר רכס הכרמל. משם מתחילה הירידה התלולה באמת, ואני לא כל כך נהנה כי אני עם תיק על הגב וזה לא נעים לגוף. התוכנית המקורית היא לישון בניר עציון, אבל מתחיל להחשיך ואנחנו מבינים שלא נספיק, אז אנחנו עוצרים ללילה בחניון בית אורן. בשלב הזה מצטרפת אלינו שבט, חברתה של רחלי, ואני די עצבני על זה שאנחנו גם לא הולכים יותר מדי כל יום, וגם לא מגיעים בסוף לאן שרצינו, אבל בסוף אני נרגע, אנחנו אוכלים פתיתים והולכים לישון מוקדם, ודי נוח לישון שם.

…

"הזקנים" מול "מישל"

בבוקר על החוף אני בעיקר קורא. זה הזמן של "בביתו במדבר", הספר שהבאתי במיוחד בשביל ימים כאלו, וכשאני שוקע לתוכו הוא די מעניין. ואז יואב מתעורר, ואנחנו עוברים לשבת על קו החוף, וקפה קר, ועיתון, ועוד קריאה, ואז נכנסים לים והמים מעולים, קרירים כשבחוץ חם, ושייק פירות, ואני כותב ביומן, וקורא, ואיזה כיף. ובצהריים אנחנו מתקפלים ומתגלגלים לכיוון וואדי ניסנס, דרך התצפית היפה שלרגלי הגנים הבהאיים, ומטיילים ברחובות המקסימים של הוואדי עם השירים על הקירות, אבל היעד האמיתי הוא פינת הפלאפל האגדית, "הזקנים" מול "מישל". לא הייתי שם אף פעם, אז אנחנו מתחילים בחצי מנה מעולה אצל הזקנים (וואי וואי איזו טחינה), ואז עוברים לצד השני לחצי מנה אצל מישל (טעעעים!). שבעים ובקושי זזים אנחנו עולים בחזרה ברחובות הוואדי, ותופסים אוטובוס לעוספייה. כשמגיעים לשם כבר חושך, ועוד אין לנו מקום לישון. אנחנו נכנסים לחורשת הזבל שנמנמנו בה אתמול, אבל אחרי כמה מטרים של זבל אנחנו נתקלים בשועל עצל, ומחליטים לוותר על התענוג. הולכים לכיוון היציאה מהעיר, מוצאים מגרש חניה נטוש ודי קריפי, ומחכים לבנות שיצטרפו. הן מגיעות, ולמזלנו רחלי מצליחה לסדר לנו מקום לינה אצל בחור שהיא מכירה בעוספייה, שזאת ממש הקלה. הבנות רעבות אז אנחנו הולכים לטאבון שאכלנו בו אתמול, וכיף לראות את הבנות שוב, ואז אחרי זמן מה נועם אוסף אותנו לדירה שלו. נועם ואשתו עמית היו ממש ממש חמודים, וארחו אותנו כל כך יפה. הם זוג צעיר, חמודים ממש, הוא מורה בחיפה והיא פסיכולוגית באמצע ההתמחות, וישבנו איתם בסלון הבית המקסים שלהם, עם הנוף לכרמל ולמרגלותיו, ודיברנו איתם, ותה וצחוקים, ובסוף הולכים לישון בחצות.

…

להעפיל אל נחל המעפילים

אני ויואב מתעוררים בשש ומתארגנים, אבל מכיוון שאנחנו צריכים לחכות לבנות בעוספייה אז יש לנו הרבה זמן ומעט דרך ללכת, ואנחנו מחליטים להתעצל ולבלות עוד קצת זמן מהבוקר בבית של גוני באכילת טוסטים עם גבינת שום מהמשק של יגור ובקריאת עיתונים. בתשע וחצי אנחנו יוצאים מהבית שלה (אחרי שהשארנו ברכה ופיל מנייר כתודה), ומתחילים להעפיל אל נחל המעפילים שעולה אל הכרמל. הזיעה נשפכת כמו מים כי ממש לח, אבל המסלול ממש יפה, עולה בתוך חורש צפוף, כשמדי פעם הנוף שמתחתינו נחשף ואנחנו רואים בדיוק מאיפה באנו (כפר חסידים ויגור מתחתינו). בדרך אנחנו פוגשים קבוצות של הנוער העובד, והרבה פרות, אבל אנשים אחרים (כמו מתחילת הטיול) כמעט ואין, למרות שהמסלול מאוד יפה ונגיש יחסית. אחרי כמה שעות של עלייה מכובדת, אנחנו מגיעים בצהריים לעוספייה, ומחפשים את האוכל הזמין הראשון שנמצא, וטאבון אלג'וד עולה בגורל. בישול ביתי, ואנחנו מתפנקים על חומוס פול ופיתה עם בשר, טעים טעים ואנחנו מתפטמים. משם אנחנו חוזרים לנחל חיק, שהוא ההמשך של השביל, כדי לישון קצת צהריים. החלק שקרוב לכביש כל כך מלוכלך שקשה להאמין, אז אנחנו ממשיכים קצת לתוך החורשה ומתמקמים. שעה קלה של מנוחה ואז תופסים מונית שירות לכיוון חיפה, שזה כיף שזאת עיר שאני לא מכיר בכלל, והיעד שלנו הוא חוף דדו. המונית לאוניברסיטה, ומשם אוטובוס למרכזית חוף הכרמל, שמפתיעה ומסנוורת אותי כי זאת הציווליזציה הגדולה הראשונה שאני רואה מאז קריית שמונה, מאז הסתובבתי מקסימום בטבריה. מגיעים לחוף דדו היפה, שיש בו את כל מה שאנחנו צריכים (מים, דשא, מקלחות, קיוסקים), ומתמקמים על הדשא, שם נישן בלילה. למשך כמה שעות אני בעיקר בוהה בים, בשקיעה ובאנשים שעוברים, וזאת רגיעה אמיתית. ואז יואב נרדם, ואיילת החיפאית מגיעה לבקר, ויושבים על הדשא בכיף, וטוב לראות אותה. אחר כך אני נרדם עייף מאוד, וישן טוב ממש (דשא זה מעולה) עד שהזבובים והשמש מעירים אותי בבוקר.

…