אנחנו קמים ברבע לחמש אחרי אחלה לילה בחורשה. לירון לא יכול להמשיך בגלל הברך, ומוטי נוטש איתו, אז אני ויואב יוצאים לדרך, כמובן שאחרי קפה. יורדים בחזרה לכעביה ומתחברים לשביל, ופוגשים את הפרות הראשונות להיום. הליכה די נינוחה, ואז מגיעים לעין יבקא, מעיין מקסים לגמרי, שהיה יכול להיות הרבה יותר יפה אם הוא לא היה מטונף מלכלוך שאנשים השאירו. לידו שדה דלעות ומטע רימונים, ואנחנו מתענגים על ארוחת רימונים. ממשיכים עם השביל על נחל ציפורי היפה והמלא בבוסתנים למיניהם. את ארוחת הבוקר הרגילה עורכים בטחנת הנזירים, טחנת קמח ישנה שהוסבה למלון כלשהו, ומסביבה המון צומח ופורח, כשתרנגול וטווס (!) מפתיעים אותנו במהלך הארוחה. עד עכשיו ראינו כמה רוכבי אופניים, ומפה עד סוף המסלול לא נראה אף אחד אחר. ממשיכים בדרך כשהחום מתחיל להשפיע, ובדרך עוקפים עדר של שוורים שנראה די מאיים וחסם לנו את הדרך. הדרך ממשיכה להוליך אותנו מהנוף הגלילי לנוף הכרמל, ומסוככת עלינו בהרבה צל של אלונים. הפסקת צהריים, שינה קלה (שכבר התרגלנו אליה), וממשיכים בדרך, מטפסים על רכס שבקצהו נפרשת לפנינו חיפה, והמפרץ באופק, ויגור (שהוא יעדנו להיום) קצת יותר קרוב. יורדים מהרכס דרך סבך קוצני, ומגיעים לכפר חסידים. כבר אחר הצהריים, ויואב מתקשר לגוני מיגור, אחת ממלאכיות השביל שמציעה את החדר שלה בקיבוץ לשבילאים. אנחנו מוסרים שאנחנו בכפר חסידים, ועוד כמה דקות מגיעים, וממשיכים ברחובות הכפר. ואז השביל מוליך אותנו אל מול ביתו של שראל, חברי מהצבא. אני מתקשר והוא בבית, אנחנו עוצרים לכמה דקות להגיד שלום, וממשיכים. כשני בתים אחר כך, בהמשך הרחוב, יושבת משפחה בגינה שלה שעל הרחוב. האם קוראת לנו, ושואלת אם אנחנו מטיילים בשביל ישראל, ואמרנו שכן. אז היא שאלה אם אנחנו רוצים פשטידה ושתייה, ואנחנו, מופתעים, מסתכלים אחד על השני ומבינים שאין ברירה אלא להסכים. אז אנחנו נכנסים לגינה ומקבלים צלחת עם פשטידות וסלטים, טורפים ונהנים. ובגלל שהתעכבנו בדרך, גוני מתקשרת לשאול איפה אנחנו, אז אנחנו אומרים שאצל מזל פוקס, המורה שלה (מסתבר), שמוסרת ד"ש, וכולם משועשעים מעניין. אנחנו אומרים שלום והמון תודה, וממשיכים ליגור, שם פוגשת אותנו גוני, שאומרת שהחדר שלה תפוס, אבל בלי להתבלבל היא מציעה לנו את הבית של המשפחה, שכולם חוץ ממנה, מסתבר, בחו"ל. אז אנחנו עושים היכרות, ומגלים שחברה ממש טובה שלה מהצבא היא תאומה-של-חיילת-לשעבר של יואב, ושאוריין, אחותו של חברי הטוב תומר, גם היא חברה ממש טובה שלה מהצבא, עולם ממש קטן. אנחנו נכנסים להתקלח, והיא אומרת שבאים שני אורחים לארוחת ערב, ונשמעת מסתורית לגביהם, אבל לא נעים לי לתחקר אותה יותר מדי. בינתיים אנחנו מספרים קצת על עצמנו, היא מספרת על עצמה ועל העבודה שלה, ואנחנו מכינים ארוחת ערב, פנקייקים עם שוקולד צ'יפס וסלט. ואז באים האורחים, שמתבררים כלא אחרים מאשר אוהד ויפעת, ואנחנו יושבים לאכול בכיף. אחרי האוכל יושבים לנגן, גוני בגיטרה ואני במפוחית, וזה אדיר. אגב, זו גם הייתה הפעם הראשונה שניגנתי בגיטרה אחרי שבועיים, וזה ממש חסר לי, אז נהניתי עוד יותר. ואז האורחים הולכים, ויואב הולך לישון, ואני וגוני ממשיכים לדבר ולנגן (למרות שאני ממש עייף), ובסוף אני קורס לישון בחצות.
…
"חכו שנגיע למדבר..." 