היום כבר היה הרבה יותר כיף! על הבוקר יואב עזב אותנו עד יום ראשון (ואני מקווה שאכן יחזור) לטובת ערב פרידה מהצוות שלו, ויצאנו שלושה (אני רחלי ואסף) לדרך, בסביבות שש וקצת. ממצודת כ"ח ירדנו לכיוון נבי יושע, שזאת אחלה חירבה עם המון קקטוסים מקסימים והמון שפני סלע שברחו מאיתנו. משם התחיל טיפוס די עצבני לכיוון קרן נפתלי, שזאת פיסגה גבוהה שהתנשאה מעלינו. שם פגשנו אמא ובת שמטיילות את השביל, והיו חמודות ממש. האמא צלמת, וסיפרה דברים מעניינים על צילום בכלל ועל העבודה שלה בפרט, וישבנו אתן לארוחת בוקר של קרקרים וקורנפלקס. ואחרי העלייה התלולה לקרן נפתלי, עם הקרקר ביד, אני אומר שהייתי הורג מישהו בשביל גבינה לבנה, ואז האמא אומרת, כמו בסרט, "רוצה גבינה לבנה?", ושולפת מהתיק קופסת נפוליאון זיתים קרירה ונפלאה! לא יאמן. חוץ מזה, על נקודת הטריג היה בקבוק עם פתקים שהשאירו שבילאים שעברו בדרך, והיה מעניין ומשעשע לקרוא. אחר כך ירדנו לכיוון רמות נפתלי, והתחיל להיות ממש חם. בצהריים עצרנו מתחת לעץ (הצל היחיד שמצאנו, וגם הוא לא היה מי יודע מה מוצל) עם תצפית מרהיבה על נחל דישון היבש אך הירוק ביותר (ואני חייב לחזור לשם בחורף). בשלב הזה היה כבר כל כך חם שהזענו גם בצל. ארוחת צהריים של טונה טחינה וקבנוס, פגישה קצרה עם כמה צבאים מקפצים, והמשכנו אחרי מנוחה קצרה לתוך נחל דישון. בשלב הזה רחלי הייתה כבר די עייפה , ולכן נהנינו מהליכה איטית בתוך נחל דישון היפה והמוצל עד לכביש, שם רחלי תפסה טרמפ לקיבוץ יראון. אני ואסף ניצלנו את שעות האור המועטות שעוד נשארו כדי להמשיך עוד בשביל על נחל דישון, שהיה שומם מאנשים ומרשים בגודלו, ממש הרגשתי קטן שם. פגשנו כמה שפני סלע שהשקיפו עלינו, והמשכנו כשהחשכה וחוסר במים סוגרים עלינו. בדרך, ממש לפני קצה הנחל והכביש שמוביל ליראון פגשנו בחור הזוי לחלוטין, שלקח אותנו טרמפ ליראון, שם הוא גר. הוא סיפר לנו שהוא "נזיר מודרני" כהגדרתו, שבילה הרבה זמן בהתבודדות בהודו. הוא "אמן במה" שמנסה להגיע לאמת, מחפש את "העין השלישית" על ידי חוויות סמים למיניהן. ושיא ההזיה היה הסיפור שלו על הצעת הנישואין שלו למישהי במייל באותו יום. בקיצור, הגענו ליראון, לחדר שמיועד לשבילאים תמורת כעשרה שקלים סמליים ללילה, מקלחת ראשונה אחרי שלושה ימים, איזה פינוק! בחדר (בו רחלי חיכתה לנו) חיכו כבר זוג חמוד, אוהד ויפעת, כשלמרבה ההפתעה, אוהד הוא חבר טוב של ליאור (חבר מהאוניברסיטה ומהצבא), והיה מצחיק לפגוש אותו שם. הם סיפרו לנו שיש ארוחת ערב בחדר האוכל, וטרפנו גבינות ירקות וקפה קר כמו מטורפים, וזה באמת היה נהדר, הגוף מרגיש כל כך טוב אחרי יום הליכה חם וארוחה טרייה ומזינה. אחר כך ישבנו לדבר עם החבר'ה שעובדים בקטיף תפוחים ומתגוררים בקיבוץ בינתיים, פגשנו עקרבים על הדשא, ואז קצת טלפונים (כי יש חשמל כדי להטעין את הסלולרי), ואני עוד מעט הולך לישון.
טוב, נו, אז לא הלכתי לישון. ניסיתי להרדם, ובסוף מצאתי את עצמי מקשקש עד אחת בלילה עם ליהי החמודה וחבריה הקוטפים.
…
"חכו שנגיע למדבר..." 