מי אני, ומה לעזאזל קורה פה?

מי אני?
איתי, בן 24, מחלק את זמני בין ראש העין ותל אביב, ואזרח טרי.

למה שביל ישראל?
כי הארץ שלנו מדהימה, ומגוונת, וכי הבטחתי לעצמי שלפני שאחפש מקומות יפים בעולם, קודם אכיר טוב את רוב המקומות היפים בארץ.
חוץ מזה, זה טרק אדיר וקשה (עם כל הציוד על הגב), ואחלה אתגר.

למה עכשיו?
הפנטזיה הזאת רצה אצלי בראש כבר הרבה זמן, אבל הייתי בצבא.

מי השותפים?
בעיקר יואב, נעמה ורחלי, ונפגשנו דרך פורומים כאלו ואחרים באינטרנט. תכל'ס, די פוקס.

למה הפסקתי אחרי חודש?
זה כתוב יותר בפירוט באחד הפוסטים, אבל בגדול – כי מיציתי, היה לי אובר דוז.

האם אני אסיים את השביל מתישהו?
בטח! אולי באביב הבא, אולי בסתיו הבא, מי יודע?
ואתם מוזמנים ליצור קשר, אם אתם גם בעניין…

ומה לעזאזל קורה פה?
תוך כדי הטיול הצלחתי לכתוב יומן, כל יום, בלי לחפף.
אז חשבתי לעצמי – אם כבר כתבתי, למה לא להעלות לרשת?
האתר שאתם רואים הוא התוצאה, מסודרת מהיום האחרון לראשון (בכל זאת, פורמט של בלוג), ואם רוצים להתחיל מהתחלה, לכו על הקישור הזה. משם כבר אפשר לדפדף קדימה.

איך כתבתי?
אולד סקול, מחברת ועט. כשחזרתי הביתה העברתי את הכל למחשב, ואם זה כבר על המחשב, כבר די קל לפרסם באינטרנט (הפוסטים מופיעים לפי הזמן בו הם נכתבו באמת).
כל היומן נכתב בשביל שאזכור יותר טוב, אבל אם מישהו יהנה לקרוא, אז עשיתי את שלי.

תמונות?
כן, והרבה. מצלמה קלה לשליפה = הרבה תמונות. הן כאן.

שאלות, עצות, בירורים?
בשמחה, אפשר להשאיר בפוסטים, ועל הכל אענה.
מקווה שתהנו!

…

איזה כיף לחזור הביתה…

בשש אנחנו מצליחים לקום למרות שאף אחד מאיתנו לא האמין שזה יקרה, שותים קפה ויוצאים לתפוס אוטובוס בחזרה לצומת ירקון. מתייבשים קצת בתחנה, ואז מגיעים לצומת ומתחילים איפה שסיימנו יום לפני כן. שוב הירקון המתפתל, שרים הרבה בדרך, עוברים את כפר הבפטיסטים, ראש העין כבר מבצבצת, ועוצרים לארוחת בוקר. ממשיכים משם לאורך המסילה, עד לבריכת הנופרים שדי מאכזבת אותי, ואז בשביל שמוביל למבצר אנטיפטרוס. מגיעים למבצר, שם רחלי נוטשת אותנו כי היא ממהרת להגיע הביתה לפני השבת, ואנחנו יושבים לתה. נעמה כותבת את מזרון הציטוטים, ואחר כך אנחנו עוברים לשיחה שמרגישה קצת כמו שיחה לסיכום הטיול עד עכשיו, כשברור כבר שאני לא ממשיך. אנחנו מתקפלים, מצטלמים, קופצים מעל הגדר של השמורה, יוצאים לכביש, ותופסים אוטובוס לבית שלי, אחרי חודש של טיול.

היה מדהים, באמת מדהים, וזה רק מתחיל לחלחל, ובאותה נשימה, איזה כיף לחזור הביתה…

…

החלק הלא סלול של הירקון

קמים, קפה וקורנפלקס ומתארגנים, ובשש כבר יוצאים, ורחלי כבר מחכה לנו למטה. הולכים לירקון, ונעמה מצטרפת אלינו, ומתקדמים לתוך אזור רמת גן, אצטדיון רמת גן מהצד שמעולם לא ראיתי אותו. משם עוברים ליד רמת החייל, שזה אזור שאני רגיל לבלות בו, וממש ליד גם עברה עלי ילדותי. משם נכנסים לתוך החלק הלא סלול של הירקון, והוא יפה בצורה מפתיעה. הנחל אמנם מזוהם, אבל הוא שוצף, והצמחייה שמסביבו עבותה ויפה, וזהו טבע של ממש באזור שבו הייתי בטוח שנעבור דרך שדות. עוצרים לנוח בפרדס וממשיכים. הנחל ארוך, שומם מאנשים ומחיות, ומתפתל, ואם רואים אזורי מגורים או אזורי תעשייה, הם רחוקים מאוד. זאת גם הזדמנות לראות את כל הכבישים המוכרים לי מאוד מנקודת מבט שונה לגמרי (מוטיב חוזר בימים האחרונים), ואני מתחיל להריח ואחרי כמה זמן גם לראות את הבית. הפסקת צהריים, ונמנום, וממשיכים להתפתל עם הנחל, עד שלאחר זמן מה יוצאים מהפיתולים לשדה, ואז שפך רדוד ומטונף שחייבים לעבור. לא בא לי על שטיפה יסודית של הנעליים ממי הירקון, אז אנחנו עוטפים את הנעליים בשקיות ניילון ועוברים. משם לא נשאר הרבה, ואנחנו מגיעים לכביש, ממש קרוב לצומת ירקון, וההליכה מסתיימת באוטובוס לקומונה של נעמה בפתח תקווה. שם אנחנו מעבירים ערב בכיף, עם פויקה צמחוני על מדורה בחצר, וגיטרה לפני האוכל, והולכים לישון יחסית מאוחר, בלי להתקלח, מטונפים ומסריחים ממדורה, אבל לי לא אכפת, כי מחר אני חוזר הביתה.

…

תל אביב, שמעולם לא נראתה לי כל כך שונה

חמש סיבות שבגללן אני אוהב את "חומוס אשכרה" יותר מכל חומוס אחר:

1. הפול שלהם הוא הכי טעים שיש
2. הם מגישים צנוניות עם החומוס.
3. החומוס מוגש בקעריות מרק עמוקות.
4. החומוס עצמו מתובל שונה, וטעים מאוד.
5. היחס תמיד אדיב, ויש קפה בסוף הארוחה.

היום היה יום הליכה מוצלח ביותר. קמנו בחמש ויצאנו בשש ורבע, שזה לא מוקדם מדי, והתחלנו ללכת על החוף. כל המסלול היום הוא על החוף, וזה דווקא בא בטוב, נותן קצת שקט ורוגע. קצת דרומה מהחוף הירוק אנחנו נתקלים בחיילים שמתמודדים עם ה"אסון טבע" של ווינגייט וזה משעשע. ממשיכים ללכת על הים בקצב טוב ובלי לדבר הרבה, החופים יפים ונקיים ושקטים, וההליכה על שול הים נוחה. אנחנו עולים על הכורכר המצוקי בדרך לגעש ונהנים מהנוף היפה לים, ואז יורדים לחוף געש ואוכלים ארוחת בוקר. ממשיכים עד ארסוף, ושם מתפצלים. התוכנית המקורית הייתה ללכת עד הרצליה ולקצר משם את הדרך לתל אביב באוטובוס, אבל אנחנו הולכים ממש טוב, אז נעמה נוטשת אותנו לטובת סידורים במרכז, ואני יואב ורחלי ממשיכים בהליכה המדיטטיבית שלנו לאורך החופים. ההריסות בתוך הים באפולוניה, האנשים שמתחילים להגיח בהרצליה, מגיעים לחוף הפירצה שהוא החוף הקבוע שלי ושל חברי מהבית, והוא נראה שונה כשהוא ריק ומהזווית הזאת, ואז עוצרים לנוח בחוף הצוק, שגם נראה שונה. משם הליכה ארוכה לתל ברוך, כשבדרך דייג שולף חתול ים לחוף, והרבה אצות ירוקות על הסלעים, ושמש חזקה. מגיעים עייפים לתל ברוך ועולים לכבישים של תל אביב, שמעולם לא נראתה לי כל כך שונה, אבל אני מרגיש שחזרתי הביתה. הליכה מעייפת ואנחנו מותשים ורעבים כי כבר אחת ועוד לא אכלנו צהריים. עוד קצת הליכה ואנחנו בפארק הירקון, ואז ביקור באוסישקין, מושא בדיחותינו בימים האחרונים ("הרצועה" וסלומוניקו השלישי הולכים חזק). ואז לשיא היום, חומוס אשכרה, האהוב עלי מכולם. מעולם לא הרגשתי שאני כל כך ראוי לחומוס, אחרי הליכה רצופה כמעט משש בבוקר ועד שתיים בצהריים, בחול ובחום. זה היה כל כך טעים שקשה לי לתאר. ואז קפה, ורחלי עוזבת אותנו לטובת ביתה ברמת גן, ואני ויואב הולכים לבית של סבתא שלי, שהוא ביתי השני, וכמובן מקלחת ושנת צהריים. אני לא כל כך מצליח להרדם, בעיקר בגלל האנדרנלין שרץ לי בגוף עוד מההליכה המאומצת והארוכה, וקם כדי לקרוא ולהשלים שיחות טלפון. בשבע יואב קם, ואנחנו שותים קפה, מדברים קצת על הטיול, ויוצאים כדי לנצל את ההפי האוור של ה"פרנדס", הפאב האהוב עלי בתל אביב. מגיעים לשם בשמונה וחצי, ואנחנו עם עוד שלושה אנשים שם, וברמן קשקשן ומצחיק. ליטר בירה, סגל קופץ לביקור בפאב, ובעשר וחצי , שעה שבדרך כלל מתחיל בה הבילוי, אנחנו חוזרים. ארוחת לילה שאני מטגן אצל סבתא, טוסט עם נקניק קלוי וביצת עין ופטריות מורידה את הבירה באופן מושלם, ואנחנו הולכים לישון בחצות, שמחים לגמרי.

…

ערפילים כיסו את יער חדרה

בערך מאתמול בערב התחילו לעלות אצלי הרהורי נטישה של השביל. הסיבה העיקרית היא שאני מרגיש שזה הפך לשגרה מוקדם מדי. אני מתרגש פחות מהטיול, ונכון שאנחנו במרכז, אבל אני די מרגיש שמיציתי. הייתי שמח להתחיל את ההליכה במדבר עכשיו, לעבור לחלק שבו אתה מתרגש אחרת ושקט יותר, אבל יש לנו לפחות עוד כשבועיים עד אז, ואני מתלבט. טוב, די עם זה, נחזור לסיפורים הרגילים.

קמנו ממש מוקדם הפעם, והיינו מוכנים לתזוזה עוד לפני שהשמש עלתה, אז חיכינו קצת ורק אז התחלנו ללכת. ההליכה של הבוקר הייתה כיפית, כי הלכנו כשעוד קריר, וערפילים כיסו את יער חדרה, וגם אחר כך את הדיונות שהגענו אליהן. הליכה קשה על הדיונות לאורך מסילת הרכבת, ואז חותכים וזורמים לכיוון הים עם נחל אלכסנדר. נחל יפה אבל מסריח ודי משעמם, מהמקומות שקרובים יחסית לבית שלי ועדיין לא ביקרתי בהם, ולא הפסדתי הרבה. מגיעים עד לכביש 2 וחוצים אותו אל החוף של בית ינאי, וקצת דרומה משם שוב חוצים, הפעם כדי לממש פנטזיה של נעמה, ארוחת בוקר בבית הפנקייק. אכלנו הרבה, בהחלט הרווחנו את הארוחה הזאת, והיה טעים טעים טעים. מסריחים ומטונפים התענגנו על האוכל, וישבנו קצת לעכל, ותוך כדי עוברת במפתיע אמילי, שיצאתי איתה מתישהו השנה, וחבר שלה, והיה די מצחיק כי לא ראיתי אותה מאז, וגם תשע בבוקר ביום שלישי, מה הסיכוי? בקיצור, שבענו והמשכנו, חוזרים לחוף, והולכים עד לחוף של חבצלת השרון, שם פוגשת אותנו אלנה חברה של רחלי מהמכינה, ואנחנו נכנסים למים. שעה מצויינת, בחוף חם, המים קרים ונעימים, אנחנו מתפננים על החוף, ואז עוזבים את החוף לכיוון נתניה. זה אחלה זמן לקיצור דרך, ואנחנו עולים על מונית שירות שמקצרת לנו את החוף של נתניה, ומורידה אותנו במלון "כרמל", על הטיילת. טיילת מטופחת, ואנחנו עוצרים לאכול משהו כי לא אכלנו צהריים. משם ממשיכים לדיונות שמובילות אותנו, שנקראות שמורת האירוסים, אבל הם לא שם בעונה הזאת של השנה. קצת אחר כך מגיעים לחוף הירוק, שם תכננו לישון, וגילינו שיש שם אחלה מקום לישון, בפאב-קיוסק-מסעדה שעל החוף, שסוגרים בלילה אבל משאירים את כל הספות שלהם בחוץ, וזה ממש נוח. אנחנו משחקים פרזידנט ואוכלים צ'יפס, ואז כשמבשלים אוכל אני מספר לחבורה שאני שוקל להפסיק את ההליכה שלי על השביל בביתי בראש העין. הם לא כל כך יודעים איך לאכול את זה, ואנחנו הולכים לישון עייפים מאוד, ובהרגשה מוזרה.

…

מרגיע, עובר בין דיונות

התכנון להיום היה להגיע לחורבת סמרה, כשעתיים הליכה אחרי יער חדרה. אנחנו יוצאים בחמש וחצי מבנימינה לכיוון ג'יסר א זרקא, חלק שכבר עשיתי שלשום, שעה של הליכה ואנחנו מגיעים לים התיכון, ובהחלט מרגישים שהרווחנו אותו. משם ההליכה היא על החוף עצמו, שזה קצת משונה, עד לקיסריה. עוצרים לאכול מתחת לקשתות של אמת המים, ומשם ההליכה היא כבר ליד החוף. חולפים על פני שמורת העתיקות של קיסריה והאמפיתיאטרון, ונכנסים לקיבוץ שדות ים. רחלי רוצה להיכנס לבית חנה סנש ואנחנו איתה, אבל הוא נפתח רק בעשר, אז אנחנו יורדים לחוף של הקיבוץ. הבנות נכנסות למים, ואנחנו מנמנמים על החוף, ובעשר וחצי נכנסים לבית חנה סנש. סרט קצר ונחמד אבל חוץ מזה די משעמם, ויוצאים. מפה לשם ושרפנו שם שעתיים, וברור לי שלחורבת סמרה כבר לא נגיע היום. בשלב הזה של הטיול כבר נמאס לי להתעצבן מזה שאנחנו לא מגיעים בזמן למקומות שהתכוונו. זה נשמע דפוק, אבל זה מתבזבז בעיקר על שטויות, ומתחיל לייאש אותי, ואני מתחיל לחשוב שזה לא ישתנה עד המדבר, שם זה כבר באמת יתחיל להיות חשוב, וכולם יודעים את זה. בכל אופן, ממשיכים ללכת, יוצאים משדות ים לכיוון המחלפים של קיסריה, ועוברים לשעה של הליכה מעפנה על כביש. יורדים לנחל חדרה היפה אך המסריח, ושם חונים לצהריים. נמנום קצר וממשיכים ללכת, שוב על הכביש, אבל הפעם הכביש מרגיע, עובר בין דיונות ובלי מכוניות, לכיוון מחלף אולגה. מגיעים למחלף, אחת הנקודות המפוייחות והפחות כיפיות על השביל, הולכים לכיוון חדרה, נכנסים ליער חדרה, שנראה נוח לשינה, חוץ מזה שהוא מטונף בהמון זבל של פיקניקים, ומתמקמים לשינה.

…

הרגשת חופש

קמתי בבוקר, קפה והתארגנות ואני יוצא. גליה יוצאת לצבא אז אני זז מהבית שלה לכיוון העיר, והחבורה תגיע רק בעשר לזכרון, אז יש לי זמן. אני מוצא פינה שקטה ומוצלת ליד "יד למייסדים", ומתיישב לקרוא ולכתוב. בעשר ומשהו אני פוגש את יואב ורחלי במדרחוב, מחכים לנעמה ובינתיים יושבים עם יואב לאכול משהו. נעמה מגיעה ואנחנו נכנסים לסיור ב"בית אהרונסון", שהיה מעניין למדי. אחר כך מתיישבים לאכול, ואז אני נשאר בזכרון והשאר יוצאים לקטע שהלכתי אתמול, עד בנימינה, לסבתא של נעמה. בינתיים אני קורא עוד, ואז הולך ליקב של "כרמל מזרחי", לסיור מודרך. היה נחמד, וזאת בהחלט הרגשה טובה ללכת לסיור כזה לבד, מעין הרגשת חופש שכזו. אחר כך אני קונה אוכל לימים שיבואו, ותופס מונית שירות לבנימינה. קצת הליכה בתוך העיר ואני פוגש את כולם אצל הסבתא, מקלחת, ארוחת ערב מפנקת (שניצלים ותפודים), משחק רמיקוב רגוע (בטח שגם הסבתא משתתפת), והולכים לישון.

…

המים שנשברים על הסלעים

אני וגליה קמים בשמונה, מתארגנים, מכינים אוכל, ויוצאים לטייל. מזכרון דרך החורשות הדרומיות, ואחרי שעת הליכה בטבע הסגריר והנטוש, מגיעים לעין צור. עתיקות, אמת מים, ובריכה שבה אנחנו משכשכים את הרגליים. משם אנחנו מחפשים את השביל, נתקעים באירוע כלשהו של הטבעת ציפורים (ואין לי הרבה מושג מה זה), וממשיכים בדרך. מטפסת דרך חורשות הנדיב עד לחורבת עקב, שגם שם שרידי עתיקות, ונוף שמשקיף על כל קו החוף. אוכלים את האוכל שהבאנו, נחים קצת, וממשיכים. הדרך ממשיכה על קו הרכס, ואז יורדת לכיוון מסילת הרכבת של בנימינה. חוצים מתחת למסילה, ואז קצת הליכה בשדות, עד לכביש 4. משם עם הנחל המזוהם, הליכה קצרה עד כביש 2, חוצים גם אותו ומגיעים לג'יסר א זרקא. כפר מטונף ומוזנח, שבו כל ילד מברך אותנו לשלום. חוצים את כל הכפר, ומתחברים עם נחל תנינים, שנשפך לים, לחוף של ג'יסר. החוף לא מדהים ביופיו כמו שסיפרו עליו, אבל בהחלט יפה, עם המים שנשברים על הסלעים, והשמש שנוצצת עליהם. קצת סתלבט על החוף, אוכלים את שאריות האוכל שלנו, ואז אמא של גליה באה לאסוף אותנו. שוב מקלחת ושינה, אני קם לקרוא את "לוויתן" של פול אוסטר (שרכשתי אתמול בזכרון, לא יכולתי להתאפק), ואז גליה קמה ואנחנו שותים קפה בגינה, וכבר חושך. אז הולכים לקחת סרט, "לגעת ביהלום", והוא די טוב, ואז אוכלים, והולכים לישון שוב.

…

למדרחוב היפה של זכרון

אנחנו יוצאים לדרך בשמונה, די מאוחר, אומרים תודה לזרי ויעל, ומחפשים את היציאה מהיישוב דרך השדות. זה גורר התברברות על הבוקר אבל לא נורא, ואז מתחברים לשביל ומתחילים לרדת לתוך הוואדי, קשה למעבר אבל יפה מאוד. קצת אחר כך מגיעים למערת הפעמון, היפה למדי, וכשיוצאים ממנה יש עננים בשמיים ואנחנו מרגישים כמה טיפות, אבל שאר היום עובר בלי גשם. ממשיכים ללכת, נוטשים את החורש הצפוף לטובת דרך עפר נוחה, שעליה כל שאר המסלול. פנינו מועדות לזכרון יעקב, והנוף בדרך יפה, כשממש אפשר לראות את מעבר הנוף מהחורש של הכרמל אל הצמחיה הנמוכה יותר של המרכז. לאחר שלוש שעות של הליכה, כשאנחנו כמה מטרים לפני החיבור עם הכביש שתכננו ללכת עליו לזכרון, עצור לידינו רכב שטח שנוהג בו איש חייכן וחמוד, שמציע לנו טרמפ לזכרון. אנחנו קופצים על המציאה וטוב שכך, כי הוא חסך לנו לפחות שעה וחצי של הליכה על כביש (עם נוף יפה, אבל עדיין כביש). בינתיים הוא סיפר לנו על מטע הזיתים שיש לו, ממנו הוא מפיק לביתו שמן כתחביב. אנחנו מגיעים למדרחוב היפה של זכרון כשאנחנו רעבים מאוד, סיבוב קצר במדרחוב ואנחנו נכנסים לפיצריה וטורפים. אחר כך מקנחים בגלידה נהדרת, ואנחנו מתפזרים. כל החבר'ה נוסעים למרכז, ואני מתארח אצל גליה בזכרון. כמובן שאני מתחיל במקלחת ושנת צהריים עמוקה, וערב רגוע בבית של גליה.

…

הולכים לפאב של עופר

אני קם מוקדם בבוקר (בשבע וחצי בערך) ומנצל את הזמן לכתיבה ולקריאה. "הר אדוני" המרגש, מהמלצותיה של יעל, מתגלה כספר מצוין למצב הרוח שלי. ואז נעמה מתעוררת, ומדברים קצת, וגם יואב קם, ושותים קפה בגינה ואז ארוחת צהריים. אחר כך אני ממשיך לקרוא ומסיים את הספר. אחר הצהריים אני ויואב צוחקים מקטעים של "הרצועה" באינטרנט, שהפך קשות לקאלט של הטיול שלנו, ובערב רחלי ושבט מגיעות. מתארגנים על ארוחת ערב קלה (כבר תשע), ואז הולכים לפאב של עופר. המילה "פאב" קצת גדולה עליו, מעין מכולה עם מישהו שמוכר בקבוקי גולדסטאר, וספות ומחצלות לשבת עליהן בחוץ, כמעט בתוך חורשה, אבל הבירה היתה במקום, ואחר כך אנחנו חוזרים לבית וקורסים לישון.

…