חמש סיבות שבגללן אני אוהב את "חומוס אשכרה" יותר מכל חומוס אחר:
- הפול שלהם הוא הכי טעים שיש
- הם מגישים צנוניות עם החומוס.
- החומוס מוגש בקעריות מרק עמוקות.
- החומוס עצמו מתובל שונה, וטעים מאוד.
- היחס תמיד אדיב, ויש קפה בסוף הארוחה.
היום היה יום הליכה מוצלח ביותר. קמנו בחמש ויצאנו בשש ורבע, שזה לא מוקדם מדי, והתחלנו ללכת על החוף. כל המסלול היום הוא על החוף, וזה דווקא בא בטוב, נותן קצת שקט ורוגע. קצת דרומה מהחוף הירוק אנחנו נתקלים בחיילים שמתמודדים עם ה"אסון טבע" של ווינגייט וזה משעשע. ממשיכים ללכת על הים בקצב טוב ובלי לדבר הרבה, החופים יפים ונקיים ושקטים, וההליכה על שול הים נוחה. אנחנו עולים על הכורכר המצוקי בדרך לגעש ונהנים מהנוף היפה לים, ואז יורדים לחוף געש ואוכלים ארוחת בוקר. ממשיכים עד ארסוף, ושם מתפצלים. התוכנית המקורית הייתה ללכת עד הרצליה ולקצר משם את הדרך לתל אביב באוטובוס, אבל אנחנו הולכים ממש טוב, אז נעמה נוטשת אותנו לטובת סידורים במרכז, ואני יואב ורחלי ממשיכים בהליכה המדיטטיבית שלנו לאורך החופים. ההריסות בתוך הים באפולוניה, האנשים שמתחילים להגיח בהרצליה, מגיעים לחוף הפירצה שהוא החוף הקבוע שלי ושל חברי מהבית, והוא נראה שונה כשהוא ריק ומהזווית הזאת, ואז עוצרים לנוח בחוף הצוק, שגם נראה שונה. משם הליכה ארוכה לתל ברוך, כשבדרך דייג שולף חתול ים לחוף, והרבה אצות ירוקות על הסלעים, ושמש חזקה. מגיעים עייפים לתל ברוך ועולים לכבישים של תל אביב, שמעולם לא נראתה לי כל כך שונה, אבל אני מרגיש שחזרתי הביתה. הליכה מעייפת ואנחנו מותשים ורעבים כי כבר אחת ועוד לא אכלנו צהריים. עוד קצת הליכה ואנחנו בפארק הירקון, ואז ביקור באוסישקין, מושא בדיחותינו בימים האחרונים ("הרצועה" וסלומוניקו השלישי הולכים חזק). ואז לשיא היום, חומוס אשכרה, האהוב עלי מכולם. מעולם לא הרגשתי שאני כל כך ראוי לחומוס, אחרי הליכה רצופה כמעט משש בבוקר ועד שתיים בצהריים, בחול ובחום. זה היה כל כך טעים שקשה לי לתאר. ואז קפה, ורחלי עוזבת אותנו לטובת ביתה ברמת גן, ואני ויואב הולכים לבית של סבתא שלי, שהוא ביתי השני, וכמובן מקלחת ושנת צהריים. אני לא כל כך מצליח להרדם, בעיקר בגלל האנדרנלין שרץ לי בגוף עוד מההליכה המאומצת והארוכה, וקם כדי לקרוא ולהשלים שיחות טלפון. בשבע יואב קם, ואנחנו שותים קפה, מדברים קצת על הטיול, ויוצאים כדי לנצל את ההפי האוור של ה"פרנדס", הפאב האהוב עלי בתל אביב. מגיעים לשם בשמונה וחצי, ואנחנו עם עוד שלושה אנשים שם, וברמן קשקשן ומצחיק. ליטר בירה, סגל קופץ לביקור בפאב, ובעשר וחצי , שעה שבדרך כלל מתחיל בה הבילוי, אנחנו חוזרים. ארוחת לילה שאני מטגן אצל סבתא, טוסט עם נקניק קלוי וביצת עין ופטריות מורידה את הבירה באופן מושלם, ואנחנו הולכים לישון בחצות, שמחים לגמרי.
…
"חכו שנגיע למדבר..." 